החלטה בתיק ב"ש 3748/07

א. הבקשה וכתב האישום

1.       בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו לפי כתב האישום שהוגש בתיק פ' 6150/07.

2.       בכתב האישום נטען, כי המשיב משמש מזה מספר שנים כמאבטח בבית הספר התיכון האזורי בכפר קרע (ולפי מכתב מנהל בית הספר שהונח לפני, הוא "שומר ואחראי על השמירה בקרית חינוך כפר קרע במשרה מלאה"). ביום 16.9.2007, בתום הלימודים, התפתח ויכוח בין המשיב ואחד מתלמידי בית הספר. נטען, כי בתום הויכוח אמר המשיב לאותו תלמיד (ומכאן ולהבא ייקרא - "המתלונן"): "חכה שהילדים ילכו הביתה אני אדע מה לעשות איתך".

          דקות מספר לאחר מכן, הגיע האוטובוס שהמתלונן היה אמור לנסוע בו לביתו, והמתלונן עלה על האוטובוס. המשיב עלה אף הוא על האוטובוס ודרש מהמתלונן כי ירד מהאוטובוס אך המתלונן סרב. או אז ניגש המשיב אל המתלונן והכה אותו ודקר אותו בגבו, מתחת לעצם השכם השמאלית, באמצעות מברג שהחזיק בידו.

          נטען כי המשיב חדל מתקיפת המתלונן רק לאחר שנוכחים אחרים במקום הרחיקו אותו, ועוד נטען, כי כתוצאה ממעשיו של המשיב נגרמו למתלונן שלושה פצעי חדירה בבית החזה מצד שמאל, והמתלונן אושפז למשך חמישה ימים, במהלכם אף היה צורך לנקז את ריאתו השמאלית.

ב. ראיות לכאורה

3.       עמדת ב"כ המשיב לעניין קיומן של ראיות לכאורה היא, כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב דקר את המתלונן פעם אחת בלבד, ויתר הדקירות בוצעו על ידי אדם אחר, שהיה נוכח במקום, אך נגדו לא הוגש כתב אישום. אם לתמצת טענת ב"כ המשיב, הרי היא אומרת, שאכן קיימות ראיות לכאורה, אך המשיב הופלה לרעה לעומת אדם אחר שהשתתף אף הוא באירוע, ודקר את המתלונן.

4.       בחנתי את חומר החקירה שנאסף, והנני סבור כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות נגד המשיב בכתב האישום, ואתייחס אליהן בקצרה:

(א)     המתלונן בהודעותיו מתאר כיצד המשיב וחברו הגיעו אליו כאשר ישב באוטובוס, ומהודעותיו עולה לכאורה, כי הן המשיב והן האדם האחר, חברו של המשיב, דקרו אותו.

(ב)      נהג האוטובוס מסר בהודעתו, כיצד ראה בחור מגיע מכיוון שער בית הספר ועולה לאוטובוס. הנהג ראה שאותו בחור "נראה עצבני מאוד" וחש "שהמצב עומד להתחמם", ניסה להרגיע את הבחור ולעצור מבעדו להכנס אל תוך האוטובוס. הבחור דחף את הנהג וניגש אל המתלונן. בהודעתו מסר נהג האוטובוס, כי ניסה להגיע אל המתלונן כדי להפריד בינו ובין תוקפו, אך לא הצליח לעבור משום שהתלמידים שהיו באוטובוס קמו ממושביהם וחסמו את דרכו. על כן ניגש למושב הנהג ופתח את הדלת האחורית כדי לאפשר לתלמידים לרדת מהאוטובוס. מכל מקום, כאשר הצליח להגיע עד למרכז האוטובוס, מקום בו נחסמה דרכו על ידי התלמידים שקמו, והיה במרחק של כשלושה מטרים מהמקום בו ישב המתלונן, ראה את הבחור שעלה לאוטובוס תוקף את המתלונן, ומוסיף כי "היה לו ביד של הבחור אולי מברג וראיתי אותו דוקר את [המתלונן] מספר פעמים".

          בהודעה נוספת שנגבתה ממנו מסר נהג האוטובוס, כי לאחר שהמתלונן ירד מהאוטובוס לקבל טיפול ראשוני בבית הספר, והאוטובוס המשיך בנסיעתו, סיפרו לו התלמידים כי הבחור שדקר את המתלונן הוא המשיב, הידוע בישובי האזור כאחיו של עוזר השר לאיכות הסביבה.

(ג)      אחמד מוחסן הגיע לבית הספר ביחד עם אדם נוסף, יחיא סולימאן, המכונה אבו שלמה, כדי לפגוש חברה שלו. אציין, כי יחיא הוא האדם שיש המצביעים עליו כמי שדקר את המתלונן ביחד עם המשיב, והוא הבסיס לטענת האפליה הנטענת על ידי הסנגור. מכל מקום, לדברי אחמד מוחסן, הוא ראה אנשים רצים לכיוון האוטובוס, ועל כן הלך לראות מה קרה. בהודעתו מוסר אחמד מוחסן: "ראיתי בתוך האוטובוס בחור שאני מכיר אותו מכפר קרע קוראים לו באסם מסרי, הוא השומר בבית הספר, היה ביד שלו מברג והיה דוקר בן אדם בתוך האוטובוס. אני ראיתי אותו דוקר עם המברג את הבחור הזה, בעיניים שלי ראיתי אותו. תפסתי את באסם ולקחתי ממנו את המברג והוצאתי את באסם החוצה מתוך האוטובוס."

          לשאלת החוקר מסר אחמד מוחסן כי הוא מכיר את המשיב היטב, ואין כל סיכוי שהוא טועה בזיהויו. עוד יצויין, כי לפי גרסתו של עד זה, במהלך האירוע חברו, יחיא, כלל לא היה בתוך האוטובוס.

(ד)      אחת מהתלמידות שישבו באוטובוס, סחר כבהה, מסרה אף היא הודעה בה תיארה את דקירת המתלונן בידי המשיב, באמצעות מברג שהחזיק בידו. עדה זאת מסרה, כי קודם שהמשיב עלה לאוטובוס הוא שוחח עם שני צעירים שהיו במכונית פג'ו שחנתה בצד (היא מכוניתו של אחמד מוחסן הנ"ל), ולדבריה, תוך כדי כך שהמשיב הכה את המתלונן, נכנס לאוטובוס אדם נוסף, מיושבי מכונית הפג'ו, שהצטרף לתקיפתו של המתלונן, עד שאדם מיושבי האוטובוס הפריד בין המתלונן ותוקפיו.

(ה)     תלמיד נוסף שמסר הודעה הוא מועאד כבהה, שתאר אף הוא כיצד המשיב דקר את המתלונן בתוך האוטובוס.

(ו)      מנהל בית הספר וסגנו סיפרו אף הם בהודעותיהם, כי מיד לאחר האירוע הצביע המתלונן על המשיב כמי שדקר אותו בתוך האוטובוס.

5.       לאחר שבחנתי את חומר החקירה, ועל רקע החומר, שאת חלקו סקרתי בתמצית לעיל, הנני סבור כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת העובדה, כי המתלונן נדקר על ידי המשיב בתוך האוטובוס, באמצעות מכשיר חד, ככל הנראה מברג, שהמשיב החזיק בידו.

6.       בתשובה לטענת הסנגור, על אפליית המשיב לעומת אדם אחר שהשתתף בדקירת המתלונן, טענה ב"כ המבקשת, כי אין ראיות חד משמעיות בעניין זה, ויש המציינים, כי האדם הנוסף עלה להפריד בין הניצים ולא השתתף בדקירת המתלונן.

          אכן, יש ראיות לכך שהאדם הנוסף (בין אם זה אבו שלמה ובין אם זה אחמד מוחסן), השתתף בתקיפת המתלונן, אך אין הדבר מפחית ממשקלן של הראיות הלכאוריות הברורות, המלמדות על כך שהמשיב דקר את המתלונן בתוך האוטובוס. שיקולי המאשימה שלא להגיש כתב אישום נגד האדם האחר, אינם יכולים לפטור את המשיב מליתן הדין על מעשה שעשה, לגביו קיימות ראיות לכאוריות ברורות, ולמכביר, ואין לדעתי מקום לטענת האפליה.